פוסט ⁻דוקטורט (בתרגום: לאחר הדוקטורט ובעברית בתר⁻דוקטורט) הוא תקופת לימודים ומחקר עצמאי שנעשית אחרי קבלת תואר דוקטור. אדם העוסק במחקר במסגרת כזו נקרא פוסט⁻דוקטורנט
סיום המסלול המאתגר שבקצהו הדוקטורט הוא הישג מרשים, ופעמים רבות מדובר בהגשמת חלום. אבל מה עושים ביום שאחרי פוסט דוקטורט?
לא תמיד, פוסט דוקטורט הוא הכרחי: חלק מהדוקטורים יוכלו להשיג עבודה בתחומם גם בלי השורה הזאת בקורות חיים, אך למרות זאת, בתחומי התמחות מסוימים פוסט דוקטורט הוא הכרחי ובעיקר כדי לקבל משרת הוראה באוניברסיטה.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נרשם בשנה האחרונה בישראל שיא חדש ומפתיע מאד של פוסט דוקטורנטים באוניברסיטאות בארץ -3,321, יותר ממחציתם זרים. כמו בכל העולם, אוניברסיטאות וקרנות מחקר בישראל מעניקות מלגות מחיה לחלק מתלמידי התואר השלישי, ולחוקרים במסגרת בתר-דוקטורט. המידע של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתייחס לחוקרים ולחוקרות בעלי תואר שלישי ישראלים וזרים שקיבלו ב 2022-2021 מלגת בתר-דוקטורט באחת מהאוניברסיטאות בישראל, ועסקו במחקר במסגרת זו.
המלגות ממומנות ממקורות שונים כמו: תקציבי מחקר של האוניברסיטאות או של הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה וקרנות מחקר. הן מאפשרות לחוקר להקדיש את כל זמנו למחקר, ללא צורך בשילוב עבודה אחרת. חוקר בתר-דוקטורט הוא בעל תואר שלישי המשתלם במחקר באוניברסיטה, לרוב בשנים הראשונות לאחר קבלת התואר, ובדרך כלל, במוסד אחר מזה שקיבל בו את התואר השלישי. המחקר מתבצע במסגרת קבוצת מחקר קיימת או בליווי מנחה מהמוסד האקדמי. תחומי המחקר נמנים עם אחד מתחומי המחקר האקדמי הקיימים באוניברסיטאות.
על פי הנתונים של הלשכה, נסקרו תחומי המחקר האקדמיים לפי הסיווג הבא: חינוך והכשרה להוראה, משפטים, רפואה, עסקים ומדעי הניהול, אומנות, אומנויות ואומנות שימושית, חקלאות, מדעי החברה, מקצועות עזר רפואיים, שפות, ספרויות ולימודים רגיונליים, ומדעים ביולוגיים.
בשנים הללו בעלי תואר שלישי זרים מ-72 מדינות בעולם עסקו במחקר במסגרת בתר-דוקטורט בישראל. הם היו בין היתר מהודו (47.2%), מסין (11.5%), מגרמניה (5.6%), מארה”ב (4.8%), מאיטליה (3.9%), מצרפת (3.4%) ומברזיל, ספרד ורוסיה (1.7% בכל אחת מהן). יותר מ-44% מהחוקרים בעלי תואר שלישי (ישראלים וזרים) עסקו במחקר בתר-דוקטורט בשתי אוניברסיטאות: 25.6% באוניברסיטה העברית ו-19.1% במכון ויצמן. 62.5% מהחוקרים שהשתתפו במחקרי בתר-דוקטורט (זרים וישראלים), קיבלו את התואר השלישי ממוסד אקדמי בחו”ל, 16.7% מהם היו ישראלים.
ב-10 השנים האחרונות הגיל החציוני של מקבלי תואר שלישי בישראל עלה מ-35.4 ב-2010 ל37.1 (ב-2019). ב-2021 הגיל החציוני בקרב בתר-דוקטורנטים ישראלים היה 38 שנים ללא הבדל בין גברים ונשים. גילם של 28.5% מהבתר-דוקטורנטים הישראלים היה עד 35, ושל 14.0% – מעל 45. אחוז החוקרים הזרים היה גבוה מהממוצע (52.1%) בתחומי המחקר האקדמי: מדעים פיזיקליים (75.1%), מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (69.4%), והנדסה ואדריכלות (60.9%).
נחזור לכותרת המאמר; מוסדות אקדמיים ישראלים (או קרנות מחקר או גורמים בתעשייה) נותנים את מענקי המחקר העומדים לרשותם לחוקרים זרים במקום לתת אותם לחוקרים הנאלצים לחפש תוכניות פוסט דוקטורט בחו"ל או להשתמש באפשרויות הללו, כדי להחזיר דוקטורים ישראלים מחו"ל לישראל.
כמי שבקיא היטב בהוויה האקדמית בארץ, אני יודע על מאות ישראלים המחפשים בלי הרף תוכניות פוסט דוקטורט בחו"ל, ואילו המוסדות האקדמיים בארץ מחלקים את הכספים הללו לחוקרים מחו"ל, כול זאת בשנים של קיצוצי תקציבים משמעותיים בתחומי ההשכלה הגבוהה והמחקר.
ואני שואל, האם זה לא מוזר, כואב ומרגיז את קברניטי ההשכלה הגבוהה שלנו?
אני מציע, כי יוכרז על מתן עדיפות ראשונה לחוקרים ישראלים מהארץ ולכאלה שתוכניות הפוסט דוקטורט יחזירו אותם (ואת משפחותיהם) לישראל.
